              הקדמת הרב המחבר שלחן הזהב מבנין אב. הנצב אחר הלהב. אינו אלא שרף עיר וקדיש מן שמיא איזן וחקר ותיקן פתורא דדהבא. שלחן לישראל אשר הזהב שבא. וערך עליה אספרמקי ומגדי פרי מהללים הלולים טובא. לקרוא לצ'בויים סו'בו אתיו לאכול פריה וטובה. טעמו וראו כי טוב ייני עם חלבי כוסי רויה מאן ריש סדרא אבי התעודה. רבן של כל בני הגולה לכל בני ישראל. היה עיני העדה. מרן מהריק"א זלה"ה לא יערכנו כלי זהב אצעדה. ויצבור יוסף בר עבד לחם רב הכל מתוקן לסעודה. לקרוא לדתן מאן בעי פירות גינוסר ייתי וייכול הרי שלחן שלחן מלכים לא תחסר כל בה. דכיילין ליה מטעמים כאשר אהב כקבא רבא. העדות והחקים דינא זוטא ודינא רבא. לימד אמרי דעת את העם חכמה ותושיה. המלמדנו ארחות חיים גם הוא יורה דעה. והוציא את האבן ה"ן עוזר לחכימין ומנדעא. חש'ן ישועות משפטי האלהים ר' נטע נטיעה. דלה מים מבורות עמוקים הפליא עצה הגדיל תושיה. ויעל יוסף בטורי רמאי טור מלכא ויבן לו בית ארזים כל הבא אל הבית ביתה יוסף מחייב אדם לברוכי ברוך חכם הרזים. יוסף צפנת פענח דמטמרן ליה גליין צו'בר הרזי'ם. וילקט יוסף כל האמור בפרשה מפי סופרים ומפי ספרים ויפקרהו על ביתו הבית והעליה. ויצו לאשר על ביתו שימו לחם על השלחן הטהור והוא יתן מעדני ושלחנו בתוך הבית במסירת המפתח לך חזק וקנה. היה נותן בהם סימנים ואגמריה כסימניה. לדעת מה יעשה אחר חכם כאילה ביבנה. כי יהיה ריב לעיוני בדיניה. ונבון תחבולות יקנה. בין דין לדין בין דם לדם ספיר ושליא ושאינו יודע לשאל הוא יהיה לו לפה וידבר אליו זה השלחן שלחן הטהור מטהרו של מש'בח. המשיח אלמים והמפענח. מאיר עיני חכמים לשמש שם עשה ירח. כל העם ילכו לאורו שהלכה כמותו בכל מקום יחיד בדורו היה. ותורה יבקשו מפיהו כי מכנפי רבנן שלחנם לפניהם יהיה ערוך כולו שאנן. וירו המורים משם הוראה יוצאה כוותיה ובטעמיה סברי מרנן. הדור קבלוה הוראותיו בקרב ישראל אפילו מאגמוניא לאגמוניא הכי עבדי רבנן. דור ודורשיו אלה ראשי משלחן גבוה קזכו זכיה דרבנן. זכי לנפשיה לעולם יסדר אדם שלחנו שגור יהיה לאכול לשבעה לחם אשה ויעשו כל חכם לב זר זהב מסגרתו ומעטרא ליה תגא ארישיה וראשו מגי'ה. עוד יוסף תוספת דרבנן חירושי סופרים שנאמרו בעליה. היד כותבת סביב לשלחנם כל מילתא דמתאמרה. זמנין דמשכחת שקיל וטרי את מקורה הערה. מאריך על שלחנו ומהדר ליה בפלפוליה קולע אל השערה. עד שמגיע לפרפרת בקנוח סעודה מביא דורון מנחה טהורה. אסף איש טהור המורם מדברי דפוס האחרונים משם המורה. כל מי שמתנדב אשכול או גרגיר תלי ליה כיפי בגפן פוריה. לא פסק משלחנם לא שנו'ן ולא חז'רת הכל צפוי לפניהם שנתלו המאורות נוכח השלחן שלחן לחם פנים לפני תמיד חזון הרביתי. את אשר הקרה ה' לפני הנה הבאתי. כל דבר שנתחדש כתבית אפנקסי כי יראתי. כי גדל של"ה דילמא אשתלאי שהשכחה מצויה אמרתי יכתבון מלי וארא והנה עלה קונטריס שלם על ד' שלחנות ראו קראתי בשם  שלחנו של אברהם לי לשמי ידענא בנפשאי לא נכחד עצמי שלחני הזה אינו רומה לשלחנם של מלכים  אין כל לאמר לאחרים לחמו בלחמו דמיתי היות שלחני כחנוני ע"מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בא ואכול עמי לחם ששונין עליו מילי קטני הא לחמא עניא אין דרך שלחני לא'רוך שלחן במד'בר אהדורי אפתחו אצל כל פנה. אך בזאת כל הנוגע באותו פרס להבין אמרי בינה. זו הלכה איתמר משמא דמרא איזה פוסק ראשון או אחרון והאלהים אינה כמה גדולים דברי חכמים מבני עליה אמרתי אלקטה נא באומרים את אשר עדן לא היה לא בא אל. שלחן שלחן אשר לפני ה' יערוך אותו לשלמה אלהים הלא זה הוד בחירי רצתה נפשי. כלו מחמדים ופריו מתוק יערי עם דבשי אור זרוח מזרח קאתי לבית השמשי מע' הגביר הח"ון שר לו נאמר אוהב התורה ולומדיה רצ"ו חזרן במצות כמה"ר שלמה שמאמה הי"ו ברא כרעא דאבוה בן לעזריה הגביר המרומם המ"ון מוצנע שר וגדול אחינו שאר בשרינו רצ"ו דחיל ורחים ומוקיר רבנן כמה"ר נתן שמאמה ז"ל אשר נרבה רוחו אותו ויתן שלמה את הכסף לקרבה אל המלאכה למען דפוס את ס' התורה הזה למנוחת אשתו הצדקת  שמחה קרו לה להיות נ"ר על ראשה. הנה שכרו אתו ופעולתו. הון ועושר בביתו. פריו יתן בעתו. יראה זרע ברוכי ה' כתואר בני המלך אתיא מבי'ניא ויגש אברהם ויאמר הגשה לתפלה אקדם ה' אם תגאל גאל איש ישראל המוכה מכה רבה ונקלה על הראש שתים פצע וחבורה מצה עוכל בעוכלא. ליתי בר נפלי אדם המעלה מציל עני מחזק וזרועו מושלה נדחי ישראל יכנס הגיורת והשבויה ותרא אויבתי ן' האמה ותכסה בושתה ופגמה. אז יאמרו בגוים ישראל נוסע ביד רמה. נגד צוררי תערוך לפני שלחן ממני יצאו הדברים צעיר המחבר הקטן לפי קטנו. פורש מפה על השלחן בכל אות נפשו בהתחננו. כ"וח פה עו"ב: תונס יע"א בין כסא לעשור זחלתי ואירא מהדר גאונו. כאן שנ'ה ענני באמת ישעך כאשר ישא איש את בנו הכפוף כאגמון ראשו ורובו ושלחנו לעמוד לשרת ולכהן  ע"ה אברהם הכהן ס"ט בלא"א כמהר"ר            יצחק חי הכהן יצחקי ז"ל